run for your life


החום עולה, הריאות מתמלאות ומתרוקנות בקצב מטורף, הדופק עולה ואני לא רואה טוב… הכל קופץ פה.
מה זה פה קורה פה?!אני רצה…
רצה בדרכי המושב. דרך כורכך, אספלט, בטון.

כשהייתי סטודנטית לפסיכולוגיה (כן עשיתי פעם טעות כזאת) גרתי בפרוייקט מגורים לסטודנטים. זה לא היה מעונות, אלא משהו יותר טוב לכל הצדדים.
כסטודנטית שרוצה לשכור שילמתי כ800 שח לחודש בעבור דירה עם שותפות וקיבלתי בית חדש, איכותי, מרוהט ויעיל לגור בו, כשבצמוד אלי הייתה בריכה ומכון כושר. בתוך המתחם עצמו!! על כל בעיה שהיתה לי פניתי לחברת הניהול ולא הייתי צריכה לרדוף אחרי בעלי בית שונים. הם דאגו להכל.
אבל כיאה לי- אומנם גרתי במקום כזה והשתמשתי בבריכה רבות, אבל לרוץ- יצאתי בחוץ!

הימים עברו וזרמו. התחתנתי, עברתי לגור במושב בעקבות ארז, ואני עמדתי בפני החלטה: לשפץ או לקנות בית להשקעה. הדילמה הייתה קשה… שכן בית היה לנו, אבל קטן מאוד ואנחנו רצינו להרחיב את המשפחה. מצד שני לקנות בית להשקעה כזוג בתחילת דרכו הרגישה כקפיצה למים עמוקים מידי . בדיעבד אם היה לנו הזדמנות כמו פרי נדלן באותה התקופה יכולנו לתפוס את שני הציפורים במכה. גם לקנות בית להשקעה וגם לשפץ ולהרחיב את הבית שלנו בצורה נוחה אבל לא כל כך נרחבת כמו שעשינו בסופו של דבר. ואז היינו מרוויחים בכל צורה.

אז ככה יצא שצברתי קילומטרים של ריצה בעיר ובדרכי הכפר.
כי לרוץ- תמיד יצאתי בחוץ!

אז מה ההבדל בין לרוץ בחוץ בעיר ולרוץ בחוץ בכפר?

המון!
בעיר צריך לדאוג מפני תחבורה, משטח הריצה הוא או אספלט או בטון (מדרכה), עדיף לרוץ על הכביש כמובן, מבחינת כמות הזעזועים שהרגלים חוטפות, אבל אז יש את הסיכון של המכוניות. צריך להקפיד להיות בולטים. ללבוש חולצות בהירות ומחזירי אור אם רצים בלילה, להיות זמינים, לשמוע מוזיקה (אם בכלל) רק באוזן אחת, ולרוץ עם פנים לכיוון התנועה שהנהגים יראו אותי ולא יפתיעו אותי מאחור.

בכפר צריך למצוא מסלול שלא יהיה עם יותר מידי מהמורות ובורות, תוואי ומרקם הדרך משתנה מאוד. חצי ק”מ של אספלט ואז כורכר או חצץ אפילו, אחר כך אדמה ושוב אספלט או מדרכה מבטון ועל כל זה להוסיף את החום או הקור והרוח והלחות…

למה בכלל לרוץ בחוץ?

או! אני שמחה ששאלתם.
כשרצים בחוץ המשוב שמקבלים מהגוף והסביבה על איכות הריצה שלנו היא טובה ומקדמת פי כמה מאשר ריצה על מסילה.
בחדר הכושר יש מיזוג, הכל נעים ונוח, מותאם בדיוק וזמין מאוד ללא מאמץ. נשמע טוב? יכול להיות… אבל על המסילה אנחנו מוגבלים בטווח הצעד שלנו, בקצב הריצה והשיפוע מתוכנן מראש, הגוף לא מתמודד עם השינויים במלואם ולא מתפתחת מודעות לסימנים המקדימים לתשישות או להתמודדות בחוץ. לבסוף- אין מה לעשות, זה משעמם לרוץ במקום. פשוט מאוד.
מלבד זאת, הייתי עדה למספר גדול של אנשים שהעדיפו לרוץ ולהתאמן בחדר כושר וכשנתקלו בסיטואציה בחוץ איבדו אוויר וכוח כמו כלום. כי הגוף לא ידע להתמודד עם הכל…

במהלך ריצה בחוץ מתמודדים עם טמפרטורות, לחות, רוח, קרינה, שינויי טווי הדרך, שיפועים מגוונים, נוף מעניין, ועוד… גם אם רצים כמה דקות בודדות מרגישים את זה יותר טוב. היכולת שלנו לזהות ולשפר תוך כדי את גודל הצעד שלנו, מנח הרגל והנחיתה על הקרקע היא טובה מאוד. אנחנו באמת מבינים מה עובר עלינו ולא מרותקים למסכים ללא זהות. וכמובן שזה מאפשר לנו זמינות. זה לא תלוי בשעות פתיחה או בתקן בטיחות. זה פשוט לצאת לרוץ…

אני אמא ל-4 ילדים קטנים. אין לי זמן לנשום!! בחיי!! אבל בכל זאת אני סוחטת פעם בשבוע ריצה של 15-20 דקות. כן… זה הכל… אבל זה מביא שינוי כל כך עצום! תנסו…

מוכנים ?  יאללה צאו בחוץ!

כי זה פשוט להָנות!


Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *